למי נותנים מעשר כספים?

למי נותנים מעשר? לפי החפץ חיים, מעשר כספים הוא קודם כל צדקה לעניים. כך הוא פותח את הפרק על חלוקת המעשר: "הנה ידוע דמעות מעשר - עקרו הוא לצדקה לחלק לעניים". מתוך זה הוא מבאר מי קודם למי, מה מקומם של עמלי תורה, האם אפשר להקדיש חלק מהמעשר לגמ״ח, ומה דינו של "דבר מצוה", כמו נרות לבית הכנסת.

העיקר: עניים, והקרובים קודמים

הנה ידוע דמעות מעשר - עקרו הוא לצדקה לחלק לעניים. וקרוביו העניים הם קודמין בזה לאחרים

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף א

בכתיב של הספר, "עקרו" הוא עיקרו, ו"מתר" הוא מותר. כאן ובהמשך, הציטוטים מובאים כלשונם, לפי הנוסח שבאתר ספריא.

הסדר הראשון פשוט: קרובים שהם עניים קודמים לאחרים. החפץ חיים מוסיף שאפשר לתת מעשר גם לילדים בוגרים שאדם אינו חייב לפרנס, "דכיון שאין להם משל עצמם, הוי צדקה גמורה".

על נתינה להורים הוא כותב כך:

ואפילו לאביו ואמו מתר לתת אם הוא עני. אך אם יש יכלת בידו לפרנסם ממקום אחר - אמרו חכמים (קדושין ל"ב.): תבא מארה, למי שמפרנס אביו ואמו ממעות צדקה.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף א

בנתינה לבני משפחה יש פרטים רבים. לסדר הקדימה בין הקרובים עצמם הוא מפנה לשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רנא). במקרה מעשי, שאלו רב.

עמלי תורה

ומה אם הקרובים אינם עניים? כאן החפץ חיים מוסיף הידור:

ואם קרוביו אינם עניים, ומחלקם לעניים אחרים, מהנכון שיהדר לכתחלה לחלקם לעמלי תורה למען יחזקו בתורת ה'.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף א

הטעם שלו: לפי המדרש שהוא מביא (תנחומא, פרשת ראה), עיקר המעשר נתקן כדי להחזיק את לומדי התורה. במדרש, על הפסוק "עשר תעשר", נאמר רמז לסוחרים "שיפרישו אחד מעשרה לעמלי תורה". על הדרשה הזו הרחבנו במאמר עשר בשביל שתתעשר.

ואם אי אפשר לתת הכול לעמלי תורה? "יראה לחלק להם על כל פנים רבם או חצים", כלומר לפחות את הרוב, או את החצי.

חשוב לשים לב לסדר: בהערה שם הוא כותב על קרובים עניים, "אבל עניים הם קודמין אפילו לבעלי תורה", כמו שכתב הש״ך. ושם הוא גם מסביר למה, אף שהמעשר נתקן לעמלי תורה: "מכל מקום בימינו, על ידי שהוא נותן מעשר, פוטר עצמו מצדקה, ובצדקה זכתה התורה לקרוב יותר". כלומר, בימינו המעשר הוא גם הצדקה של האדם, ובצדקה התורה העדיפה את הקרוב.

מעשר לגמ״ח

כבר בפרק יח, לפני שהוא מגיע לחלוקה, החפץ חיים מציע לחלק את המעשר לשני חלקים:

ומזה יפזר שני שלישים לצדקה, כי עניים שצריך לתן להם במתנה מצוי יותר, ושליש יהיה מנח אצלו כדי לקים בו מדת החסד

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף א

"מדת החסד" כאן היא הלוואות לנזקקים, כלומר גמ״ח. בהגה שם הוא מסביר למה זה יכול לבוא מהמעשר: "דאף דעקר מעשר הוא לתנו לעניים, הלא להחזיק ידי מך בהלואה גם הוא לצדקה יחשב". והוא מפנה לרמב״ם, שכותב על המעלה הגבוהה ביותר בצדקה:

מַעֲלָה גְּדוֹלָה שֶׁאֵין לְמַעְלָה מִמֶּנָּה זֶה הַמַּחֲזִיק בְּיַד יִשְׂרָאֵל שֶׁמָּךְ וְנוֹתֵן לוֹ מַתָּנָה אוֹ הַלְוָאָה

רמב״ם, הלכות מתנות עניים, פרק י, הלכה ז

יש לזה גבול. כשמצטבר בגמ״ח סכום מספיק, הוא כותב: "וכשיתקבץ אצלו שעור חשוב, שהוא משער שיותר אין צריך בעירו, יהיה אחר כך כל המעשר, שיזמין לו ה' מהרוח שלו, רק לצדקה לבד."

בהמשך החפץ חיים דן באריכות אם הלוואה שהכסף שלה חוזר בסוף לנותן נחשבת מעשר, ומביא בזה שיטות שונות. הוא כותב שהדבר "לא ברירא", כלומר אינו ברור כל כך. ומיד אחרי הדיון, בפתח הסעיף הבא, הוא כותב: "ויתנה בתחלת קבלתו, שיתנהג באפן זה, ובזה יסתלקו מעליו כל הפקפוקים". לכן מי שרוצה שחלק מהמעשר שלו ילך לגמ״ח, כדאי שיתנה על כך מראש וישאל רב. על התנאה מראש במאמר מעשר בלי נדר.

"דבר מצוה" ומעשר לבית כנסת

כאן מגיעים לשאלה ששואלים הרבה: אפשר לתת מעשר לבית כנסת, או לכל מצווה אחרת? הרמ״א כותב:

ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים

שולחן ערוך, יורה דעה, סימן רמט, סעיף א, ברמ״א (בשם המהרי״ל)

כלומר, לפי הרמ״א, מעשר הולך לעניים, ולא למצוות אחרות. נרות לבית הכנסת הם הדוגמה שהוא נותן.

החפץ חיים מביא שבעניין הזה יש דעות. בפרק יח הוא כותב שלפי הש״ך בשם הפוסקים, "אפילו שאר דבר מצוה מתר לעשות ממעות מעשר, כגון: לקח בו ספרים להשאילן לאחרים וכהאי גונא". ומיד הוא מוסיף ש"יש מחמירים ואוסרים בשאר דבר מצוה".

על קניית עליות בבית הכנסת מכסף מעשר הוא כותב: "ולקנות עליות ממעות מעשר - אם המעות מתחלק לעניים, גם כן אין להחמיר לכלי עלמא". כלומר, כשהכסף של העליות מתחלק לעניים, לדבריו אין להחמיר. ומה לגבי תרומה אחרת לבית הכנסת? כאן חשוב לשאול רב.

חתונה, ברית, ספרים ושכר לימוד

בפרק יט החפץ חיים מביא את דברי האחרונים:

ודע דכתבו האחרונים, דיכול להכניס חתן וכלה לחפה ממעות מעשר, אם לא היה יכלת בידו לעשות המצוה בלתי זה.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף ב

וכך כתבו גם לגבי להיות בעל ברית, או לקנות ספרים ולהשאיל אותם לאחרים. אבל מיד הוא מוסיף:

ויש שמפקפקין בכל זה, עין ב'פתחי תשובה' [בשם ה'חתם סופר' בסימן רמ"ט (ס"ק ב')], שכתב דלמהרי"ל והרמ"א המעשר הוא רק לעניים לבד, ולא שאר דבר מצוה כלל.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף ב

ובכל זאת, יש מקרים שבהם הוא כותב שאין להחמיר. למשל, כשהמצווה עצמה עוזרת לאדם שידו מטה: אבי הבן שאין לו להוציא הוצאות, זוג שאין להם לחתונה, או השאלת ספרים למי שאין ביכולתו לקנות לעצמו. על אלה הוא כותב: "אין להחמיר בזה כלל, דזה גופא הוא כמו צדקה".

ועל שכר לימוד הוא מבחין בבירור:

• שכר לימוד לילדים שלו: "אסור לכלי עלמא", כי זה חוב שהוא חייב בו בעצמו.
• שכר לימוד לילדים של עניים אחרים: "מתר, ומצוה רבה איכא בזה".

סדר החלוקה בקצרה

כך נראים הדברים, לפי הסדר שבו החפץ חיים כותב אותם:

1. עניים. עיקר המעשר הוא צדקה לעניים.
2. קרובים עניים קודמים, אפילו לבעלי תורה.
3. מבין שאר העניים, מהנכון להדר ולתת לעמלי תורה. אם אי אפשר את הכול, לפחות את הרוב או את החצי.
4. גמ״ח. הוא מציע שליש מהמעשר להלוואות לנזקקים, וכדאי להתנות על כך מראש.
5. דבר מצוה. לפי הרמ״א, לא מהמעשר. החפץ חיים מביא מקרים שבהם אין להחמיר, בעיקר כשהמצווה עצמה עוזרת לעני.

זה סיכום של דבריו, לא פסק הלכה. בשאלה מעשית, שאלו רב.

כמה מעשר יוצא לכם לחלק? אפשר לבדוק במחשבון המעשר.

במעשרות, כל תרומה, לעני, לגמ״ח או לישיבה, נרשמת בוואטסאפ, במייל האישי או באפליקציה, ו"נותר לתרום" מחושב בכל רגע. למי לתת ובאיזה סדר, מחליטים אתם עם הרב שלכם. האפליקציה לא פוסקת הלכה.

המאמר נועד ללימוד, ואינו פסק הלכה. בשאלה מעשית, שאלו רב.