עשר בשביל שתתעשר – המצווה שבה מותר לבחון את ה׳

"עשר בשביל שתתעשר" היא דרשה של רבי יוחנן במסכת תענית על הפסוק "עשר תעשר": תן מעשר, כדי שתתעשר. באותה סוגיה הגמרא מלמדת דבר יוצא דופן. בדרך כלל אסור לנסות את הקב״ה, אבל במעשר מותר, כי הנביא מלאכי אמר בשם ה׳ "ובחנוני נא בזאת". במאמר נלמד את הסוגיה, את הפסוק, ואת השאלה אם סגולת מעשר נוגעת גם למעשר כספים.

הדרשה

״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״ — עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר.

תענית ט ע״א

הדרשה מתחילה בסוף דף ח ע״ב במילים "ואמר רבי יוחנן", ונמשכת בדף ט ע״א. היא קושרת בין שתי מילים שנכתבות באותן אותיות: "עשר", לתת עשירית, ו"תתעשר", להיות עשיר. הפסוק עצמו (דברים יד, כב) עוסק ביבול השדה, והתוספות על הסוגיה מביאים מהספרי שהמילים "את כל" באות לרבות גם "כל דבר שמרויח בו".

גם במדרש תנחומא מופיעה הדרשה, עם תוספת:

עַשֵּׂר, בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר. עַשֵּׂר, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְחַסֵּר. רֶמֶז לְמִפְרְשֵׁי יַמִּים, לְהַפְרִישׁ אֶחָד מִן עֲשָׂרָה לַעֲמֵלֵי תּוֹרָה.

מדרש תנחומא, ראה, סימן יח

"מפרשי ימים" הם מי שמפליגים בים, ובעל אהבת חסד מבאר שמדובר באנשים שעוסקים במסחר. כלומר, המדרש רומז שגם מי שאינו חקלאי, ופרנסתו ממסחר, יפריש אחד מעשרה ללומדי תורה.

עשר "כדי שלא תתחסר"

אם המעשר מביא עושר, למה המדרש צריך להוסיף "כדי שלא תתחסר"? בעל אהבת חסד שואל זאת, ועונה שיש הרבה דברים שעלולים להביא אדם לידי עניות:

ולכך רמז לנו המדרש, שאפילו אם יש לו דבר שגורם לידי עניות, ויש לו כנגדו מצות מעשר - מועיל זכות מעשר על כל פנים שלא יתחסר.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יט, סעיף א, בהגהה

"זיל נסי" – הסוגיה בגמרא

אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְיָנוֹקָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ, אֲמַר לֵיהּ: אִימָּא לִי פְּסוּקָיךְ! אֲמַר לֵיהּ: ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״. אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי ״עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר״? אֲמַר לֵיהּ: עַשֵּׂר בִּשְׁבִיל שֶׁתִּתְעַשֵּׁר, אֲמַר לֵיהּ: מְנָא לָךְ? אֲמַר לֵיהּ: זִיל נַסִּי.

תענית ט ע״א

רבי יוחנן פגש את בנו הקטן של ריש לקיש וביקש ממנו לומר את הפסוק שלמד. הילד אמר "עשר תעשר", ופירש: עשר בשביל שתתעשר. רבי יוחנן שאל "מנא לך", כלומר מאיפה אתה יודע? והילד ענה "זיל נסי", לך ונסה.

רבי יוחנן מקשה:

אֲמַר לֵיהּ: וּמִי שְׁרֵי לְנַסּוֹיֵיהּ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? וְהָכְתִיב: ״לֹא תְנַסּוּ אֶת ה׳״! אֲמַר לֵיהּ, הָכִי אָמַר רַבִּי הוֹשַׁעְיָא: חוּץ מִזּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הָבִיאוּ אֶת כׇּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת אָמַר ה׳ צְבָאוֹת אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי״.

תענית ט ע״א

כלומר: האם מותר לנסות את הקב״ה? הרי כתוב "לא תנסו את ה׳" (דברים ו, טז), והפסוק ממשיך "כאשר נסיתם במסה". והתשובה בשם רבי הושעיא: "חוץ מזו". במעשר הקב״ה עצמו אומר "ובחנוני נא בזאת" (מלאכי ג, י).

ומה פירוש "עד בלי די"? הגמרא ממשיכה:

מַאי ״עַד בְּלִי דָי״? אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא אָמַר רַב: עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר ״דַּי״.

תענית ט ע״א

כלומר, עד שהשפתיים יישחקו מרוב אמירת "די". רבי יוחנן אמר אז לילד שאילו הגיע בעצמו לפסוק הזה, לא היה צריך לו ולרבי הושעיא רבו.

למה דווקא כאן מותר לבחון?

הנביא קורא להביא "את כל המעשר" אל "בית האוצר", "ויהי טרף בביתי". החפץ חיים מסביר מדוע דווקא כאן הותר לנסות:

אלא ודאי דטעם שהתיר הכתוב לנסות, אינו מחמת שמקים מצות מעשר תבואה, רק מחמת שמחזיק בזה ידי הכהנים והלוים, ויש טרף בבית ה', ועל ידי זה יהיה ביכלתם להתחזק בתורת ה'

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף א

ובלשונו שם: "שבזכות שנותנין טרף, בזכות זה באה הברכה".

האם זה נוגע גם למעשר כספים?

הרמ״א כותב על הצדקה:

הגה והיא מעשרת ואסור לנסות הקב"ה כי אם בדבר זה שנאמר ובחנוני נא בזאת וגו' (טור מגמרא פ"ק דתענית) וי"א דוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקב"ה אבל לא בשאר צדקה (ב"י דכך משמע מש"ס שם)

שולחן ערוך, יורה דעה רמז, ד, ברמ״א

כלומר, יש שתי דעות. לפי הדעה הראשונה מותר לבחון בכל צדקה. לפי הדעה השנייה, רק בנתינת מעשר.

בעל אהבת חסד מביא שבפתחי תשובה הובאו פוסקים שחולקים על השולחן ערוך, ולדעתם ההיתר לנסות נאמר רק במעשר תבואה, ולא במעשר כספים. החפץ חיים כותב: "ונראה לי ראיה, שהדין עם השלחן ערוך". ראייתו: ההיתר נלמד מהפסוק במלאכי, שנאמר בימי בית שני. לפי חלק מהחכמים, באותו זמן גם מעשר התבואה היה רק מדרבנן. אם כך, הטעם להיתר אינו מצוות מעשר התבואה עצמה, אלא החזקת הכהנים והלויים כדי שיוכלו להתחזק בתורה, כמו שראינו. ומכאן הוא מסיק:

ואם כן הכי נמי לענין מעשר כספים בזמננו, שעקרו נתקן לכתחלה להחזיק ידי עמלי תורה.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף א

ולכן, לדבריו, גם במעשר כספים מותר לבחון. הוא מוסיף שכך משמע גם בתוספות על הסוגיה בתענית, ובספר אור זרוע. על הנתינה ללומדי תורה ולאחרים כתבנו במאמר למי נותנים מעשר.

לתת כדי לקבל – זה בסדר?

יש מי שמרגישים לא בנוח לתת מעשר מתוך רצון בברכה. בגמרא מובאת ברייתא:

הָאוֹמֵר: ״סֶלַע זוֹ לִצְדָקָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּחְיוּ בָּנַי״, וּ״בִשְׁבִיל שֶׁאֶזְכֶּה בָּהּ לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא״ — הֲרֵי זֶה צַדִּיק גָּמוּר.

ראש השנה ד ע״א

ברייתא זו מובאת גם בפסחים ח ע״א–ע״ב ובבבא בתרא י ע״ב, בשינויי נוסח קלים. היא מדברת על צדקה בכלל, ולא דווקא על מעשר, ומלמדת שמי שנותן ומבקש בזכות הנתינה דבר לעצמו, נקרא "צדיק גמור".

מה זה אומר למי שמפריש מעשר

גם בספר משלי נאמר "יש מפזר ונוסף עוד" (משלי יא, כד), ובמדרש משלי על הפסוק:

אם ראית אדם מפזר מעותיו לצדקה, הוי יודע שנוסף לו, שהוא מוסיף, שנאמר "יש מפזר ונוסף עוד"

מדרש משלי, פרק יא, בשם רבי אבהו

המקורות שראינו מדברים על ברכה "עד בלי די", אבל אינם מפרטים איך ומתי היא תבוא. דבר אחד הם כן אומרים בבירור: הפסוק מדבר על "כל המעשר". מי שרוצה לקיים זאת בשלמות צריך לדעת כמה בדיוק הוא המעשר שלו. איך מחשבים אותו, ממה מפרישים ומה מנכים, הסברנו במאמר מעשר כספים – מה זה ואיך מחשבים. את הסכום עצמו אפשר לבדוק במחשבון המעשר.

לשם כך החפץ חיים המליץ לנהל פנקס. פנקס המעשרות מחשב בכל רגע כמה נותר לתרום, לפי הכללים שקבעתם לכל קופה: מעשר, חומש, בין לבין או ניכוי הוצאות. רושמים הכנסה או תרומה במשפט אחד בוואטסאפ, במייל אישי או באפליקציה, אפשר לייבא גיליון קיים, ובסוף השנה סוגרים אותה ובוחרים מה עושים בעודף. השאלות ההלכתיות נשארות אצלכם ואצל הרב שלכם, כי האפליקציה לא פוסקת הלכה.

המאמר נועד ללימוד, ואינו פסק הלכה. בשאלה מעשית, שאלו רב.