מעשר בלי נדר – למה כדאי להתנות מראש

מעשר בלי נדר: זו העצה הראשונה שהחפץ חיים נותן למי שמתחיל להפריש מעשר כספים. עוד לפני הפנקס ולפני החשבון, הוא כותב שטוב להתנות כבר בהתחלה שהקבלה היא "בלי נדר". ובהמשך הוא מוסיף שכדאי להתנות מראש גם על דרך ההנהגה כולה. במאמר נראה מה כתוב, למה זה חשוב, ועל מה עוד אפשר להתנות.

"ראשון לכל": בלי נדר

בספר "אהבת חסד", בפרק יח של חלק ב, החפץ חיים מסדר את דרך ההנהגה במעות מעשר. וזה הדבר הראשון ברשימה:

א. ראשון לכל, טוב שיתנה בתחלת קבלתו את המצוה שהוא בלי נדר, כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים, על ידי איזה סבה לפעמים.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף ב

בכתיב של הספר, "בתחלת" היא בתחילת, ו"סבה" היא סיבה. כאן ובהמשך, הציטוטים מובאים כלשונם, לפי הנוסח שבאתר ספריא.

הטעם כתוב במפורש: כדי שלא ייכשל "בעון נדרים". החיים לא תמיד מסתדרים. לפעמים עובר חודש בלי שהספקתם לחשב, לפעמים סכום נשכח. החפץ חיים כותב "על ידי איזה סבה לפעמים", כלומר הוא לוקח בחשבון שמדי פעם, מסיבה כלשהי, משהו ישתבש. מי שקיבל על עצמו את המעשר בלי נדר, לא מסתכן בעון נדרים כשזה קורה.

שימו לב גם ללשון: "טוב שיתנה". החפץ חיים מציג את זה כעצה טובה למי שמתחיל.

בלי נדר, אבל ברצינות

"בלי נדר" לא אומר שהמעשר הוא עניין קל. כבר בסעיף הראשון של הפרק, החפץ חיים כותב "והפרשת מעשר הוא ענין גדול", ומביא את דברי הגמרא בתענית על "עשר בשביל שתתעשר".

ובאותו סעיף שבו הוא ממליץ על "בלי נדר", הוא ממליץ גם על פנקס מיוחד, על חשבון קבוע כל חצי שנה או שנה, ועל רישום של כל נתינה. כלומר, המטרה שהוא כותב אינה להקל על הנתינה, אלא "כדי שלא יכשל חס ושלום בעון נדרים".

למה דווקא בהתחלה

המילים "בתחלת קבלתו" חוזרות בפרק שוב ושוב. מיד לפני סעיף "בלי נדר", הוא כותב:

ועתה נחזר לבאר קצת את אפן ההנהגה, שצריך להיות במעות מעשר. ויתנה בתחלת קבלתו, שיתנהג באפן זה, ובזה יסתלקו מעליו כל הפקפוקים.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף ב

"פקפוקים" הם ספקות. התנאי נעשה בתחילת הדרך, כשמקבלים על עצמם את המצווה. ולפי דבריו, מי שהתנה כך, "יסתלקו מעליו כל הפקפוקים".

הרעיון של תנאי בתחילת הדרך חוזר אצלו בכמה הקשרים: ב"בלי נדר", בעצה למי שנתן יותר מהמעשר, בחשבון של החנווני, ובדיון על גמ״ח. בכולם הכיוון דומה: מה שמסדירים בהתחלה, חוסך ספקות בהמשך.

התנאה במעשר כספים: על מה עוד מתנים

לאורך הפרק, החפץ חיים מזכיר עוד כמה דברים שטוב להתנות עליהם מראש.

לתת עכשיו, ולקזז מהמעשר אחר כך

מי שנתן לצדקה יותר מהמעשר, האם יכול לנכות את זה מהמעשר של השנה הבאה? החפץ חיים מביא ש"יש אומרים" שאפשר, "ויש מחמירין בזה". ואז הוא מציע:

על כן טוב לעשות כאשר כתבנו למעלה, דהינו, שיתנה בפרוש בתחלת קבלתו את מצות מעשר, שיהיה יכול לתת מעות לצדקה, על סמך שיגבה לבסוף ממעשר מתי שיזדמן.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף ב

תנאי כזה מאפשר לתת לצדקה כבר היום, גם כשהרווח שממנו יבוא המעשר עוד לא נכנס, ולגבות את זה מהמעשר בהמשך. על זה הרחבנו במאמר איך סוגרים חשבון מעשר בסוף השנה.

חשבון בערך, ולא בצמצום

לחנווני, שקשה לו לרשום כל רווח קטן, הוא מציע חשבון כללי פעם בשנה, ומוסיף:

ויתנה כל זה בתחלת קבלתו את המצוה, שיהיה יכול לשער בכל ענינים אלו לפי דעתו בערך ולא בצמצום.

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף ג

כלומר, מי שהתנה כך, לא צריך לדייק עד הפרוטה. הוא משער את החשבון לפי דעתו, בערך.

חלק מהמעשר לגמ״ח

בתחילת הפרק החפץ חיים מציע לחלק את המעשר כך: "שני שלישים לצדקה", ושליש להלוואות לנזקקים. הוא דן באריכות אם החלק של ההלוואות נחשב מעשר, ובהגה שם הוא כותב:

ואפילו אם תמצי להחמיר בזה, על כל פנים בעניננו, שמכון בעת תחלת קבלתו את המצוה זו בשביל זה, דשרי

אהבת חסד, חלק ב, פרק יח, סעיף א, בהגה

"דשרי" פירושו שמותר. כלומר, כשהכוונה הזו קיימת כבר בתחילת קבלת המצווה, הוא מתיר. על החלוקה עצמה, ומה כתבו על גמ״ח, במאמר למי נותנים מעשר כספים.

דבר מצוה

מה זה "דבר מצוה"? הרמ״א בשולחן ערוך (יורה דעה, סימן רמט, סעיף א) כותב "ואין לעשות ממעשר שלו דבר מצוה כגון נרות לבית הכנסת או שאר דבר מצוה רק יתננו לעניים". כלומר, מצווה שאינה נתינה לעניים.

עוד בהגה שבסעיף א, החפץ חיים מביא את דעת ה"חתם סופר", שלדעת המהרי״ל והרמ״א, מי שנהג "לכתחלה שלש פעמים להפריש המעשר לעניים, שוב אין לעשות מהמעשר שום דבר מצוה". ומיד הוא מוסיף, שגם החתם סופר כתב שם "דכשמתנה לכתחלה להתנהג באפן זה דשפיר דמי". במילים פשוטות: גם כאן, תנאי מראש משנה את התמונה.

ומה אם כבר התחלתי בלי להתנות?

זו שאלה טובה, והתשובה הכנה היא: את זה שואלים רב. החפץ חיים לא עוסק בזה בסעיף של "בלי נדר". ואין סיבה להיבהל: שואלים, וממשיכים לפי מה שהרב אומר.

כדאי לדעת שגם הוא נזהר כאן. במקרה אחד בפרק, כשהוא דן בגמ״ח, הוא כותב: "ואפשר דיש להקל בזה, אפילו אם לא התנה לכתחלה להתנהג באפן זה". ומיד אחר כך הוא מסיים: "וצריך עיון למעשה". כלומר, אפילו בעניין אחד ומוגדר, הוא השאיר את השאלה המעשית בעיון. ובוודאי שאנחנו לא נכריע כאן.

איך עושים את זה בפועל

החפץ חיים לא כותב בפרק הזה נוסח קבוע לתנאי. מה לומר, ועל מה להתנות, כדאי לברר עם רב לפני שמתחילים.

אפשר להגיע לרב עם רשימה קצרה, מתוך הנושאים שהחפץ חיים מזכיר בפרק:

• קבלת המעשר בלי נדר.
• אילו הוצאות מנכים לפני שמחשבים מעשר.
• כל כמה זמן עושים חשבון: חצי שנה, או שנה.
• האם אפשר לתת לצדקה מראש, ולגבות את זה אחר כך מהמעשר.
• האם אפשר לחשב בערך, ולא בצמצום.
• האם חלק מהמעשר ילך לגמ״ח או לדבר מצוה.

מה שכן אפשר לעשות לבד:

• לרשום. לכתוב בפנקס על מה התניתם, כדי לזכור את זה בעוד שנה.
• להתחיל מסודר. החפץ חיים ממליץ על "פנקס מיחד" לכל הרווחים והנתינות. התנאים הם העמוד הראשון שלו.
• להיות עקביים. התנאי מתאר דרך הנהגה. כדאי לנהוג לפיה לאורך כל השנה.

במעשרות מגדירים לכל קופה כללים: מעשר, חומש, בין לבין, וניכוי הוצאות. כך החשבון הולך לפי מה שקיבלתם על עצמכם, ו"נותר לתרום" מחושב בכל רגע. אפשר לרשום בוואטסאפ, במייל האישי או באפליקציה, ובסגירת השנה בוחרים אם להעביר עודף לשנה הבאה. את התנאי עצמו עושים אתם, עם הרב שלכם. האפליקציה לא פוסקת הלכה.

המאמר נועד ללימוד, ואינו פסק הלכה. בשאלה מעשית, שאלו רב.